אגנים ירוקים

ישנן 3 שיטות עיקריות להקמת אגן ירוק

אגן פתוח (surface flow)

תצורה זו מתאימה בד"כ לטיפול בנחל מזוהם. המים ממשיכים לזרום על פני השטח, אולם האלמנטים המטהרים בו מתוגברים.
טיוב נחלים בדרך זו נפוץ בעיקר בארה"ב, שם שינן חברות בעלות מומחיות מיוחדת לכך, ישנה שתילה מאסיבית של צמחי גדה לאורך הנחל. לעיתים אין התערבות בתוואי הנחל ובגדותיו, ולעיתים, ישנו שינוי בתוואי שלו, או שמוקמים תאי שטח נוספים כדוגמת ערוצי זרימה, אגמים או ביצות להגברת פעולת הטיהור.




יתרונות השיטה הן המחיר הנמוך ביחס לשטח ולכמות, שאיבה וצנרת מינימליים, אם בכלל, וכמובן השתלבות אקולוגית ונופית מושלמת עם הטבע.
השיטה מתאימה רק לשטחים נרחבים, היא אינה פותרת באופן מלא, חילחול מים מזוהמים לקרקע וללא התערבות נוספת אין פתרון של מטרדים כיתושים.

אגן אופקי

שיטה זו (וכן שיטת אגן אנכי) הינן של זרימה תת קרקעית (sub surface flow). הזרימה מתבצעת רק מעל שכבה מבודדת, השתילה מתבצעת באופן שיטתי, כך גם השליטה על המים, באמצעות צנרת, משאבות ובקרים.
יתרונות זרימת המים זרימת המים בצורה אופקית הן בפשטות השליטה בזרימה שמתבצעת ע"י שיפוע קל והצנרת מועטה יחסית.



אגן אנכי

יתרונה העיקרי של השיטה הוא בניצול מקסימלי של השטח. קרי מקסימום טיהור במינימום שטח. ישנו ניצול מלא של שורשי הצמחים לכל אורכם. כמו כן חיידקים אנאירוביים, ממשיכים את הטיהור גם באזורים ששורשי הצמחים לא מגיעים אליהם.
כמו כן, בתקופת הראשונה, עד להתפתחותם של הצמחים, זרימת המים ע"ג המצע הינה מאווררת בהשוואה לאגן אופקי ובקטריות מתפתחות ע"ג המצע עצמו ומתחילות את תהליך הטיהור (עדיין לא במלוא העוצמה)
שיטה זו היא המורכבת ביותר מבחינת שליטה בזרימת הקולחין, קרי שאיבה הולכה ובקרה רבים יחסית.



מיכל שיקוע

כדי לטהר לא רק את המים האפורים, אלא את השפכים כולם, או במקרים שלשפכים כבדים יותר של שפכים מרפתות יש להוסיף מיכל שיקוע לפני האגן הירוק.